צרניק נ' סלקום ישראל בע"מ

פסק דין

1.עניינה של תביעה זו הוא הסכם למתן שירותי סלולרי, אשר נכרת בין התובע לבין הנתבעת ובמסגרתה קיבל התובע, משך תקופה, שירותים, כפי שעולה מדבריו, לשביעות רצונו. בשנת 2009, כך טוען התובע, הפרה הנתבעת באופן שיטתי, את התחייבויותיה כלפיו, הן בנוגע לביטוח במקרה של אבדן המכשיר והן בנוגע לביקור טכנאי / שליח. התובע פנה אל הנתבעת וביקש לסיים את החוזה, על רקע הפרתה את התחייבויותיה, אולם זו סירבה לכך וחייבה אותו, בגין ניתוקו ממנה, בתשלומים שונים. עוד טען התובע, כי באירוע נוסף, במכשיר האחר שברשותו, נמחק מידע, שלא לצורך, במהלך טיפול במכשיר על ידי הנתבעת.

התובע מבקש כי הנתבעת תפצה אותו בגין הנזקים שנגרמו לו וכן כי בית המשפט יורה לנתבעת להימנע מלפעול לגביית החוב הנובע מחיובו בגין ההתנתקות.

ייאמר כבר כעת, כי בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך ליתן סעד הצהרתי מן הסוג המתבקש על ידי התובע, שכן לא ניתן להורות לנתבעת שלא לפעול כנגדו בגין חוב שלו כלפיה.

יחד עם זאת, לאור טענות התובע כי ניזוק כתוצאה מהתנהגות הנתבעת כלפיו, תיבחן התנהגות הנתבעת הנטענת.

2.התובע פירט בכתב התביעה, וכן בעדותו בפניי, את מסכת שיחותיו הטלפוניות עם נציגי הנתבעת בנסיון לקבל מכשיר סלולרי חלופי, בהתאם לביטוח שרכש אצל הנתבעת, אחר שמכשירו אבד. לדבריו, נאלץ לפנות עשרות פעמים ולהמתין למספר שליחים אשר אמורים היו למסור לידיו מכשיר חלופי, אולם בכל פעם מסיבות שונות, לא הצליחה הנתבעת לעמוד בהתחייבותה ולספק לו מכשיר חלופי. במועד מאוחר יותר, מכשיר נוסף, אשר היה ברשותו, נמסר לנתבעת לטיפולה, ובמהלך הטיפול נמחק כל המידע אשר היה עליו.

מכשיר הסלולרי של התובע אבד בתאריך 17/10/2009 ומעדויות הצדדים עולה כי רק בחלוף למעלה משבועיים הצליחה הנתבעת לספק לו מכשיר חלופי מדגם זהה לזה שהיה בידיו, כאשר לאורך התקופה, החזיק במכשיר זמני, אשר לא היה לשביעות רצונו.

3.הנתבעת מאשרת כי התובע קיבל מכשיר חלופי באיחור של מספר ימים, אולם בשל כך לא חוייב בהשתתפות עצמית, למרות שצריך היה לשלם זאת במסגרת ההסכם בין הצדדים. במהלך אותם ימים, החזיק התובע במכשיר זמני מושאל שנמסר לו על ידי הנתבעת, גם זאת ללא כל תשלום. לטענת הנתבעת, אכן במקרה זה היו אצל הנתבעת "תקלות מצערות", כך לדבריה, אולם אין בכך כדי להוות הפרה יסודית המזכה את התובע בזכות לבטל את ההסכם. התובע אף לא הוכיח נזקים כלשהם שנגרמו לו. טענה נוספת של הנתבעת, כי הקווים שייכים לחברה בבעלות התובע ולא לתובע בעצמו ועל כן, הוא אינו יכול להגיש תביעה בבית משפט זה, אולם במהלך הדיון, אחר שהובהר כי הקווים נרשמו על שם התובע באופן אישי וחשבונות התשלום נשלחו אליו במישרין ועל שמו, חזרה בה הנתבעת מטענה זו.

הנתבעת טענה כי מאחר שהדגם שהיה ברשות התובע היה דגם ישן, התקשתה למצוא מכשיר חלופי זהה, אולם מאחר שהתובע עמד על כך, נעשו מאמצים לאתר עבורו מכשיר זהה והדבר ארך זמן. הנתבעת הדגישה כי במהלך אותם ימים, נמסר לתובע, לשימושו, מכשיר זמני, ללא כל חיוב, כך שבפועל, התובע לא נותר ללא מכשיר סלולרי והמשיך לקבל את השירות מן הנתבעת.

4.עיון ב"כתב שירות ותיקונים ואחריות מקיפה", נספח ה'-1, מעלה כי הנתבעת התחייבה לספק מכשיר חלופי, דהיינו מכשיר – "טלפון נייד או ערכת טלפון..." חלופי - "בעל תפקוד מקביל ו/או מסוג שנת ייצור דומים ככל האפשר לאותו מוצר". כלומר, על פי הבנתי את ההסכם, הנתבעת אינה מחוייבת, בהתאם להסכם, לספק לתובע מכשיר זהה לזה שאבד.

5.שמעתי את דברי הצדדים, עיינתי בטענותיהם שהועלו בכתבי הטענות ובחנתי את המסמכים השונים אשר הוגשו לעיוני.

מספר שאלות עולות בתיק זה:

האם הנתבעת הפרה את התחייבותה לספק לתובע מכשיר חלופי?

האם נגרם לתובע נזק כלשהו כתוצאה מהתנהלות הנתבעת?

האם רשאי התובע לסיים את ההסכם, טרם זמנו, נוכח התנהגות הנתבעת?

האם הנתבעת הפרה התחייבותה לספק לתובע מכשיר חלופי

6.להבנתי את ההסכם, "מכשיר חלופי" אינו בהכרח מאותו סוג ודגם של המכשיר האובד.

במקרה זה, עמד התובע על רצונו לקבל מכשיר זהה לזה שאבד, דרישה אשר מסתבר, כי הנתבעת התקשתה לספק.

לטענת הנתבעת, המדובר במכשיר ישן וקשה היה לאתר מכשיר מסוג זה. בסופו של דבר, לאחר 12 יום, אותר מכשיר זהה ונמסר לידיו של התובע.

להבנתי, הקושי בו נתקלה הנתבעת לספק את המכשיר החלופי נבע מעמדת התובע אשר דרש לקבל מכשיר זהה. דרישה זו, אשר אינה מעוגנת בהסכם כמפורט לעיל, היא שהביאה, כך נראה, לפרק הזמן הארוך שנדרש לצורך איתור המכשיר החלופי.